המעברים שביניהם

התרגלנו לחשוב שסדר וארגון הם המטרה,

וכאוס והתפרקות הם בעיה.

אבל מה אם החיים עצמם פועלים אחרת?

הרי הלב אינו פועם בקצב אחיד.

הנשימה אינה קו ישר.

גם מערכות יחסים אנושיות אינן מורכבות מהסכמה מתמדת, אלא מרגעים של חיבור, התרחקות וחיבור מחדש.

כך גם התודעה אינה מתפתחת בקו ישר.

אחד הדברים שממחישים את זה הוא תהליך היצירה.

יצירה שנולדת מהגוף.

מהיד שמושכת במכחול.

מהאצבע שחשה את הצבע,

או כותבת את המילה.

היא מתחילה בכתם.

בסימן

בתנועה

באות

במגע עם החומר.

במשהו שנראה לרגע חסר צורה וחסר כיוון.

ויש רגעים שבהם נדמה שהכול מתפרק.

שהיצירה “נהרסה”.

שאין דרך חזרה.

אבל בשהייה, מבלי להשתלט על הכאוס,

משהו מתחיל להתרחש.

הסימנים מתחילים לדבר זה עם זה.

צורות נולדות.

ולפעמים גם משמעות מתהווה.

כך היצירה אינה מתקדמת בקו ישר.

היא נעה שוב ושוב בין התפרקות להתארגנות.

תחומים שונים מתארים תנועה דומה.

במדעי המערכות המורכבות מדברים על כך שמערכות מסתגלות אינן פועלות בסדר נוקשה, וגם לא בכאוס מוחלט, אלא במרחב הדינמי שביניהם.

במדעי המוח מתואר שהמוח נע ללא הרף בין יציבות לגמישות. ללא יציבות קשה לייצר משמעות, וללא הפתעה אין למידה.

גם בפסיכולוגיה ההתפתחותית, ההתפתחות מתוארת כתנועה מתמדת בין שימור המבנים הקיימים לבין ארגון מחדש שלהם.

אלה אינן אותן תיאוריות.

כל אחת מתבוננת באדם מזווית אחרת.

אבל כולן מצביעות על עיקרוןמשותף.

התפתחות אינה מתרחשת בסדר.

וגם לא בכאוס.

היא מתרחשת במעברים ביניהם.

אנחנו חשים לפני שאנחנו מבינים.

אנחנו מעניקים לחוויה משמעות.

ומתוך המשמעות הזאת מתגבשת גם תחושת הזהות שלנו.

כי החיים אינם חדלים להשתנות.

מה שקיבל בעבר משמעות,

שב ומקבל משמעות חדשה.

גם הזהות אינה נשארת קבועה.

היא שבה ומתארגנת מחדש.

זו אינה תקלה.

אלא המחזוריות הטבעית של החיים.

השאלה הזאת מלווה אותי גם בפיתוח מודל ה־SMT:

מה מאפשר למעבר להפוך לשינוי?

היצירה, כמו הטבע וכמו החיים,

אינה מבקשת לפתור את המתח.

היא מתהווה בתוכו.

במתח שבין הנשגב, הפותח מרחב של עוצמה, כאוס ואי־ודאות, לבין היופי, המביא עמו סדר, צורה והרמוניה.

היא אינה מבטלת את המתח שבין סדר לכאוס.

היא מאפשרת לשהות בו, מבלי למהר להכריע, עד שמתוכו מתארגנת משמעות חדשה.

#מודלSMT #תודעה #יצירה #זהות #מעברים #טיפולבאומנותסנסומוטורית