על אופני ארגון מנטליים
אדם אינו פועל תמיד מאותו מקום פנימי.
אותה חשיבה, אותו ידע ואותו אופי יכולים להיראות אחרת לגמרי, תלוי באופן שבו המערכת המנטלית מתארגנת מול העולם.
ואני לא מתכוונת במובן המטאפורי הרופף, אלא במובן תפקודי ממשי. כלומר, לא רק מה אני חושב, אלא מאיזה אופן ארגון מנטלי החשיבה פועלת.
יש אופני ארגון מנטליים שונים, לא כי יש מהויות שונות, אלא כי אותה מערכת אנושית יודעת להתארגן בכמה צורות.
מערכת ההפעלה הבסיסית ביותר היא הישרדות. כאן הארגון המנטלי מצטמצם.
הוא מחפש ודאות, סגירה ושליטה. שאלות לא נפתחות כדי להבין אלא כדי לסגור.
החשיבה נוטה להפוך ליותר ליניארית, כי במצבי איום המערכת מתקשה להחזיק מורכבות לאורך זמן. מורכבות דורשת תחושת מרחב, ובמצבי איום קשה יותר לעצור ולהחזיק אותה.
מערכת נוספת היא מערכת של ביצוע והישג.
כאן כבר יש יותר מרחב, אבל הוא מוכוון מטרה. החשיבה חדה, יעילה ואינטליגנטית, אך גם תכליתית. רעיונות נמדדים לפי מה שהם מייצרים.
הארגון המנטלי לא שואל מה עוד אפשרי כאן, אלא מה עובד. זו מערכת שמביאה הישגים, אבל לעיתים נוטה לראות עומק שאינו שימושי כעומס.
מערכת אחרת היא שייכות והתאמה.
כאן הארגון המנטלי מסתדר סביב קשר.
לא סביב אמת ולא סביב יעילות, אלא סביב שאלה סמויה אחת: האם אני בפנים. החשיבה מסתנכרנת עם נורמות, שפה קבוצתית וגבולות לא כתובים. גם כאן יכולה להיות אינטליגנציה גבוהה מאוד, אבל היא פועלת בתוך מסגרת חברתית וקבוצתית ברורה.
ויש גם מצב מנטלי אחר, שלא תמיד זמין לנו, והוא חקירה.
כאן אין לחץ לסגור, אין צורך להוכיח, ואין פחד מלא לדעת. הארגון המנטלי נפתח. הוא מסוגל להחזיק סתירות, לשהות באי ודאות ולשחק עם רעיונות. לא כדי להגיע מהר למסקנה, אלא כדי להבין את המרחב. זהו מצב שבו עשויות להיווצר יצירתיות, תובנה ושינוי.
נקודה חשובה היא שאף אחת מהמערכות האלה אינה “גבוהה” או “נמוכה” כשלעצמה.
כולן אדפטיביות וכולן נחוצות', אבל הן גם לא תמיד שקולות זו לזו.
כשאדם פועל מתוך הישרדות, לעיתים קשה יותר להתחבר לאופני חשיבה פתוחים וחוקרים.
ומנגד, אדם שפועל מתוך חקירה עשוי להתקשות לאורך זמן בתוך מערכת שמבקשת בעיקר ודאות, סגירה ותפקוד.
כאן נולדים פערים שאנחנו לעיתים מפרשים כפערי אישיותיים, כשבפועל ייתכן שמדובר גם בהבדלים באופן שבו המערכת המנטלית מאורגנת באותו רגע.
אם כך, אולי חלק גדול מהקונפליקטים האנושיים אינם רק ויכוח על רעיונות, אלא מפגש בין אופני ארגון מנטליים שונים.
מי שמבקש ודאות עשוי להרגיש שמי שפותח מורכבות מסתבך.
ומי שחי בחקירה עשוי להרגיש שמי שסוגר מהר מצמצם.
לעיתים שני הצדדים פועלים מתוך צרכים מנטליים שונים, ולכן מפרשים את המציאות אחרת.
אינטגרציה מנטלית אינה מעבר למערכת אחת “טובה יותר”, אלא פיתוח היכולת לנוע בגמישות בין המצבים השונים.
לדעת מתי לצמצם, מתי לפעול, מתי להשתייך, ומתי להרפות ולחקור.
אבל אינטגרציה דורשת תנאי שאין לו קיצורי דרך, והוא תחושת ביטחון.
בלי תחושת ביטחון, המערכת נוטה להצטמצם ולהעדיף ודאות ושליטה.
ואולי זה לב העניין.
התפתחות אנושית איננה רק צבירת ידע, אלא גם הרחבת המרחבים שבהם הארגון המנטלי מרשה לעצמו לפעול.
לא כולם חיים באותו מרחב.
לא כולם פועלים מתוך אותו מצב מנטלי.
והרבה מהבדידות האינטלקטואלית והרגשית מורגשת מהרגע שבו אדם מתחיל לפעול מתוך ארגון מנטלי אחר, ומגלה שלא כולם חווים את המציאות דרך אותה מערכת.
