על אופני ארגון שונים
אדם אינו פועל תמיד מאותו מקום פנימי.
אותה חשיבה, אותו ידע ואותו אופי יכולים להיראות אחרת לגמרי, תלוי באופן שבו המערכת מתארגנת מול העולם.
ואני לא מתכוונת במובן המטאפורי הרופף,
אלא במובן תפקודי ממשי.
כלומר, לא רק מה אני חושב, אלא מאיזה אופן התארגנות אני פועל.
יש אופני התארגנות שונים, לא כי יש מהויות שונות, אלא כי אותה מערכת אנושית יודעת להתארגן בכמה צורות.
אופן ההתארגנות הראשוני ביותר הוא הישרדות. כאן אופן ההתארגנות מצטמצם.
הוא מחפש ודאות, סגירה ושליטה.
שאלות לא נפתחות כדי להבין אלא כדי לסגור.
החשיבה נוטה להפוך ליותר ליניארית, כי במצבי איום המערכת מתקשה להחזיק מורכבות לאורך זמן. מורכבות דורשת תחושת מרחב, ובמצבי איום קשה יותר לעצור ולהחזיק אותה.
אופן התארגנות נוסף הוא ביצוע והישג.
כאן כבר יש יותר מרחב, אבל הוא מוכוון מטרה. החשיבה חדה, יעילה ואינטליגנטית, אך גם תכליתית. רעיונות נמדדים לפי מה שהם מייצרים. אופן ההתארגנות לא שואל מה עוד אפשרי כאן, אלא מה עובד.
זו מערכת שמביאה הישגים, אבל לעיתים נוטה לראות עומק שאינו שימושי כעומס.
אופן התארגנות אחר הוא שייכות והתאמה.
כאן אופן ההתארגנות מסתדר סביב קשר.
לא סביב אמת ולא סביב יעילות, אלא סביב שאלה סמויה אחת: האם אני בפנים. החשיבה מסתנכרנת עם נורמות, שפה קבוצתית וגבולות לא כתובים.
ויש גם אופן התארגנות אחר, שלא תמיד זמין לנו, והוא חקירה.
כאן אין לחץ לסגור, אין צורך להוכיח, ואין פחד מלא לדעת. אופן ההתארגנות נפתח. מתאפשר להחזיק סתירות, לשהות באי־ודאות ולשחק עם רעיונות. לא כדי להגיע מהר למסקנה, אלא כדי להבין את המרחב. זהו מצב שבו עשויות להיווצר יצירתיות, תובנה ושינוי עמוק.
נקודה חשובה היא שאף אחת מהמערכות האלה אינה “גבוהה” או “נמוכה” כשלעצמה.
כולן אדפטיביות וכולן נחוצות. אבל הן גם לא תמיד שקולות זו לזו.
כשאדם פועל מתוך הישרדות, לעיתים קשה יותר להתחבר לאופני חשיבה פתוחים וחוקרים. ומנגד, אדם שפועל מתוך חקירה עשוי להתקשות לאורך זמן בתוך מערכת שמבקשת בעיקר ודאות, סגירה ותפקוד.
כאן נולדים פערים שאנחנו לעיתים מפרשים כפערים אישיותיים, כשבפועל ייתכן שמדובר גם בהבדלים באופן שבו המערכת שלנו מתארגנת באותו רגע.
אם כך, אולי חלק גדול מהקונפליקטים האנושיים אינם רק ויכוח על ערכים או רעיונות, אלא גם מפגש בין אופני התארגנות שונים.
מי שמבקש ודאות עשוי להרגיש שמי שפותח מורכבות מסתבך.
ומי שחי בחקירה עשוי להרגיש שמי שסוגר מהר מצמצם.
לעיתים שני הצדדים פועלים מתוך אופני התארגנות שונים, ולכן מפרשים את המציאות אחרת.
אינטגרציה אינה מעבר לאופן התארגנות אחד “טוב יותר”, אלא פיתוח היכולת לנוע בגמישות בין אופני ההתארגנות השונים.
לדעת מתי לצמצם, מתי לפעול, מתי להשתייך, ומתי להרפות ולחקור.
אבל אינטגרציה דורשת תנאי שאין לו קיצורי דרך, והוא – תחושת ביטחון.
בלי תחושת ביטחון, המערכת נוטה להצטמצם ולהעדיף ודאות.
ואולי זה לב העניין.
התפתחות אנושית איננה רק צבירת ידע, אלא גם הרחבת המרחבים שבהם אנו מרשים לעצמנו לפעול.
לא כולם חיים באותו מרחב.
לא כולם פועלים מתוך אותו אופן התארגנות.
ובדידות אינטלקטואלית ורגשית עלולה להיות מורגשת מהרגע שבו אדם מתחיל לפעול מתוך אופן התארגנות אחר, ומגלה שלא כולם חווים את המציאות דרך אותו האופן .
